את הפתרון לבעיית המשקל אל תחפשו במקרר, אלא בראש 

?כמה פעמים אמרתם לעצמכם "ממחר אני מתחיל דיאטה", אך המחר נדחה?
?כמה פעמים התחלתם דיאטה ונשברתם באמצע?
?כמה פעמים הצלחתם להרזות אמנם, אך העליתם חזרה את הקילוגרמים שהשלתם ולפעמים אף יותר?
?בכמה קבוצות הרזיה/תמיכה כבר השתתפתם וכמה שיטות כבר ניסיתם, אבל עדיין מרגישים שמדובר בסוגיה בלתי פתורה?

התשובות לשאלות אלה נעוצות בעובדה שהטיפול שלכם בבעיית ההשמנה היה סימפטומטי בלבד, בלי ששאלתכם את עצמכם את השאלות החשובות באמת: מדוע אני מפריז בכמויות האוכל? למה יש לי צורך בכך? איזה צורך, עמוק יותר, האוכל בא למלא? כיצד הדפוס הזה משרת אותי?

הסיבות אצל כל אחד יכולות להיות שונות. אך הניסיון לימד אותי שתמיד עומדת בבסיס בעיית המשקל סוגיה רגשית בלתי פתורה. עבור רבים השומן מהווה מעין אהיל שהם לובשים על עצמם כדי לא לראות את עצמם באמת, כדי שאחרים לא יראו אותם, כדי להסתיר קשיים אחרים. לפעמים השומן נועד לומר לסביבה 'אל תתקרבו אלי'; קושי להתקרב לזולת, פחד מאינטימיות, פחד להיפגע, פחד מדחייה או נטישה - יכולים פעמים רבות לגרום לאדם לשים מלכתחילה גבול מאוד ברור, במקרה זה השומן, בינו לבין הסביבה. אצל אחרים, תחושת סלידה/האשמה עצמית יכולה לגרום להשמנת יתר כצורך תת-מודע להעניש את עצמם. זה יכול לקרות, לדוגמה, כתוצאה מחוויה של הטרדה, התעללות פיזית/מינית, בעיקר בתקופת הילדות, ותחושות אשמה שהתעוררו בעקבות כך. אצל אחרים, הצורך באכילה כפייתית בא מרצון לפצות על חסך רגשי אחר, על קושי בתחום אחר בחיים, על ריקנות שהם חשים; לעתים, תחושת הריקנות יכולה להיות מאוד כואבת כך שאנו מרגישים צורך נואש למלא אותה במשהו שבכל זאת יגרום לנו לאיזושהי הנאה, ולו רגעית. ואז אנו מנסים למלא את חוסר הסיפוק - מאופי היחסים הזוגיים, התסכול מהקושי ליצור זוגיות, הכעס על ההורים והצורך להעניש אותם, וכדומה - באוכל.

אבל זה בוודאי לא פותר כלום, וזה אפילו לא גורם לנו להרגיש טוב יותר עם עצמנו. נהפוך הוא. לרוב, מהר מאוד נרגיש ייסורי מצפון ותסכול מההתנהגות שלנו, נאשים את עצמנו בכמה חלשי אופי אנחנו, תחושת חוסר ההערכה העצמית והדכדוך או אפילו הדיכאון, ילכו ויתגברו; ואז, כפיצוי על רגשות שליליים אלה הרבה פעמים המפלט הוא שוב האוכל. כך נוצר לו מעגל קסמים, וההתעסקות באוכל, במשקל, הופכת למרכז החיים. ישנם גם כאלה שהגבול כל כך פרוץ אצלם שהאכילה הפכה לכפייתית, להתמכרות של ממש. כפי שיש כאלה המכורים להימורים, לניקוטין, לאלכוהול, לסמים או לסקס, כך ישנם כאלה המכורים לאוכל. הצורך שלהם לאכול גדול יותר מהרצון להימנע מגרימת נזק בריאותי, שהם יודעים שהם גורמים לעצמם, לעתים אף כדי סכנת חיים.

מה עושים בתהליך אימון להרזיה?

שינוי הרגלי התזונה המזיקים ואימוץ הרגלי אכילה חדשים, עיסוק בפעילות גופנית, מודעות לכמות האנרגיה שאנו מוציאים לעומת הכמות שאנו מכניסים, הם בוודאי דברים חשובים. אך הם לבד כשלעצמם, אצל רוב האנשים, לא יפתרו את הבעיה. פתרון הבעיה צריך להיות הוליסטי, כך שיכלול גם התייחסות לדפוסי חשיבה מוטעים, מקורם ונטרולם.

בהתייחס לנושא אימון-הרזיה, חשוב להדגיש שתפקידו של המאמן איננו התעסקות בתפריט, קלוריות, פעילות ספורטיבית וכדומה. המאמן לא צריך להבין בדיאטה או להחליף את הדיאטנית. תפקידו של המאמן לבחון את הערכים, הצרכים והאמונות של האדם החוסמות אותו בדרך לירידה במשקל, לטפל בתבניות חשיבה מגבילות, לשקף לו את מידת המחויבות והאחריות שלו ליצירת השינוי ולעודד אותו לביצוע.

בתהליך אימון (Coaching) להרזיה, אשר יכול כמובן להתקיים במקביל לתוכנית של דיאטנית, תהיה התייחסות, כאמור, לאותו רובד יותר עמוק אשר גורם לבעיה. תהליך אימון קצר מועד וממוקד מטרה, יאפשר לאדם המתמודד עם בעיה של עודף משקל:

? להבין מדוע, בעצם, הוא אוכל ועל איזה חסך זה עונה לו
? ללמוד למלא את החסך הזה בדרכים אחרות, חיוביות ומקדמות
? לאהוב, לכבד ולקבל את עצמו
? לחשוף את דפוסי החשיבה שלו לגבי אוכל, משקל, שומן, דימוי עצמי וכיו"ב
? להבין את המקורות הרגשיים לבעיית עודף המשקל, כיצד נוצרו דפוסים אלה ומדוע וכיצד זה חוסם אותו אל מול המטרה
? ללמוד לזהות כיצד דפוסי חשיבה אלה שירתו אותו עד כה, לצד המחיר ששילם
? להפנים שיש לו אפשרות בחירה ובשל כך גם אחריות מלאה על מצבו
? לאמץ דפוסי חשיבה חדשים מועילים יותר, וכתוצאה מכך גם דפוסי התנהגות חדשים בהקשר למטרה שהציב לעצמו

הירידה במשקל, שתבוא בעקבות תהליך האימון, תהיה לא רק פונקציה של שינוי בהרגלי ההתנהגות, אלא תוצאה של שינוי פנימי עמוק, ברמה הרגשית והחשיבתית של האדם, שינוי באמונות ובתפיסות העולם שלו, לגבי עצמו ולגבי אחרים. רק טיפול הכולל גם התייחסות לגורם הבעיה, ולא רק לסימפטום שלה - עודף המשקל, יכול להביא לפתרון אמיתי.